"יוסי, תנוח קצת" כתב לי חבר לפני זמן מה, אחרי יום פעיל במיוחד בפייסבוק. ואכן, לפעמים אני ממש מפציץ – כותב סטטוסים, מביא קישורים לכתבות באתרי חדשות ופוסטים בבלוגים, משתף תמונות וסטטוסים של אחרים, ובכלל מביא מכל טוב האינטרנט. ולא רק שם, גם בטוויטר ובגוגל+, אם כי שם ההד אינו כה רב.
ואיך אני יכול שלא לפרסם? כל יום אני נתקל באינספור סיפורים מקוממים על עוולות, שחיתויות, ניצול שררה, טיפשות תהומית, דיסאינפורמציה, שקרים גסים ועוד. אני רואה את כל הדברים האלה וחושב: אנשים חייבים לדעת על זה! אנשים חייבים לדעת מה מתרחש סביבם! עד כדי כך זה בוער בי, שאפילו הרגשתי צורך לפתוח בלוג כדי לדבר ולספר על הדברים שמציקים לי.
וכן, לפעמים אני שואל את עצמי, בשביל מה זה טוב? מה הטעם? הרי בכל מקרה רוב החברים שלי בפייסבוק כבר יודעים את הדברים האלה. מה זה מועיל שאנשים שמסכימים איתי עושים לי לייק ו/או משתפים הלאה עם חבריהם שגם חושבים כמוהם? ואלה שלא מסכימים איתי, בכל מקרה לא מקשיבים באמת, לא מנסים להבין, אלא רק מחפשים את משפט המחץ המתחכם שיבטל את מה שאני אומר.
כן, זה מייאש. מייאש לראות שרוב האנשים ממשיכים לבלוע את הדיסאינפורמציה, השקרים והטיוחים של התקשורת "הממוסדת" ולא מעניין אותם באמת מה קורה. כל עוד הדברים לא נוגעים בהם ישירות, לא מזיז להם, והם עיוורים לעובדה שבקרוב מאוד זה ייגע בהם, ואז יהיה מאוחר מדי.
אז למי אני כותב בעצם?
בשנות השבעים פעלה בארגנטינה להקת רוק פולק/מתקדם בשם Sui Generis (מלטינית, מיוחד במינו), שבתקופת דיקטטורת הגנרלים חבריה הילכו על חבל דק מאוד ופרסמו שירי מחאה כנגד השלטון. למרבה הפלא הם לא מצאו את עצמם נופלים ממטוס באמצע הלילה ולא נאלצו לגלות מארצם כמו אומנים רבים אחרים.
אחד מהשירים האהובים עליי, Para quien canto yo entonces (למי אני שר בעצם), מדבר בדיוק על ההרגשה שתיארתי למעלה.
אתם מוזמנים להגביר את הרמקולים למלוא העוצמה, להישען לאחור, להקשיב לשיר הנפלא, ולמי שלא דובר ספרדית, לקרוא את התרגום שלי למילים.
איני יכול שלא לחוש גוש נתקע לי בגרון כשאני מקשיב לשורות האחרונות "אני שר בשבילך, זה שמזיז את השעונים לאחור, זה שכבר לעולם לא יוכל להשתנות, ואף פעם לא שם לב שביתו הולך ומתמוטט".
ואיך אני יכול שלא לפרסם? כל יום אני נתקל באינספור סיפורים מקוממים על עוולות, שחיתויות, ניצול שררה, טיפשות תהומית, דיסאינפורמציה, שקרים גסים ועוד. אני רואה את כל הדברים האלה וחושב: אנשים חייבים לדעת על זה! אנשים חייבים לדעת מה מתרחש סביבם! עד כדי כך זה בוער בי, שאפילו הרגשתי צורך לפתוח בלוג כדי לדבר ולספר על הדברים שמציקים לי.
וכן, לפעמים אני שואל את עצמי, בשביל מה זה טוב? מה הטעם? הרי בכל מקרה רוב החברים שלי בפייסבוק כבר יודעים את הדברים האלה. מה זה מועיל שאנשים שמסכימים איתי עושים לי לייק ו/או משתפים הלאה עם חבריהם שגם חושבים כמוהם? ואלה שלא מסכימים איתי, בכל מקרה לא מקשיבים באמת, לא מנסים להבין, אלא רק מחפשים את משפט המחץ המתחכם שיבטל את מה שאני אומר.
כן, זה מייאש. מייאש לראות שרוב האנשים ממשיכים לבלוע את הדיסאינפורמציה, השקרים והטיוחים של התקשורת "הממוסדת" ולא מעניין אותם באמת מה קורה. כל עוד הדברים לא נוגעים בהם ישירות, לא מזיז להם, והם עיוורים לעובדה שבקרוב מאוד זה ייגע בהם, ואז יהיה מאוחר מדי.
אז למי אני כותב בעצם?
בשנות השבעים פעלה בארגנטינה להקת רוק פולק/מתקדם בשם Sui Generis (מלטינית, מיוחד במינו), שבתקופת דיקטטורת הגנרלים חבריה הילכו על חבל דק מאוד ופרסמו שירי מחאה כנגד השלטון. למרבה הפלא הם לא מצאו את עצמם נופלים ממטוס באמצע הלילה ולא נאלצו לגלות מארצם כמו אומנים רבים אחרים.
אחד מהשירים האהובים עליי, Para quien canto yo entonces (למי אני שר בעצם), מדבר בדיוק על ההרגשה שתיארתי למעלה.
אתם מוזמנים להגביר את הרמקולים למלוא העוצמה, להישען לאחור, להקשיב לשיר הנפלא, ולמי שלא דובר ספרדית, לקרוא את התרגום שלי למילים.
למי אני שר בעצם / Sui Generis
|
Para quien canto yo
entonces / Sui Generis
|
למי אני שר בעצם?
הרי פשוטי העם לעולם לא מבינים אותי,
הרי האחים עייפו
לשמוע את המילים ששמעו תמיד
הרי אלה שיודעים לא צריכים שילמדו אותם
הרי זה שאני אוהב עדיין נמצא ברחמך
|
Para quién canto yo
entonces
Si los humildes nunca me
entienden,
Si los hermanos se cansan
De oír las palabras que
oyeron siempre
Si los que saben no
necesitan que les enseñen
Si el que yo quiero todavía
está dentro de tu vientre
|
אני שר לאנשים האלה
כי גם אני אחד מהם
הם כותבים את הדברים
ואני מחבר להם מנגינה ומילים
הרי כשהם זועקים באים האחרים
ואז הם משתתקים
הרי אני יכול להיות רק כן יותר מהגיטרה שלי
|
Yo canto para esa gente
Porque también soy uno de
ellos
Ellos escriben las cosas
Y yo les pongo melodía y
verso
Si cuando gritan vienen los
otros
Y entonces callan
Si solo puedo ser más
honesto que mi guitarra
|
אני שר בשבילך
זה שמזיז את השעונים לאחור
זה שכבר לעולם לא יוכל להשתנות
ואף פעם לא שם לב שביתו הולך ומתמוטט
|
Yo canto para usted
El que atrasa los relojes
El que ya jamás podrá
cambiar
Y no se dio cuenta nunca
que su casa se derrumba
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה